אני מעריץ אנשים עד הרגע שבו הם פותחים את הפה

אני מעריץ אנשים עד הרגע שבו הם פותחים את הפה. לא סתם מעריץ, אני אפילו מתאהב כמעט בכל בחורה נאה שאני רואה, כי השתיקה הזאת הופכת אותן לכל יכולות, לקשות להשגה, אבל אני אחזור לזה בהמשך. אני רוצה עכשיו ללכת קצת אחורה בזמן למרץ 2019, אני נמצא בארגנטינה בחווה במרחק כמה מאות קילומטרים מבואנוס איירס בתחילתו של הקורס ויפאסנה הראשון בחיים שלי. מדובר בעשרה ימים בהם לא מדברים בכלל ואפילו משתדלים לא ליצור קשר עין עם אף אחד. אני זוכר איך נכנסתי לשם בקיץ והרגיש לי שבעשרת הימים שביליתי שם, חלפו כל עונות השנה עד שבסוף יצאתי משם איכשהו בחורף. אז כמו שאמרתי, עשרה ימים בלי לדבר, וברוב שעות היום מתרגלים מדיטציה בתוך אולם גדול שבצד אחד שלו נמצאות הנשים ובצד השני הגברים.

המקומות היו קבועים ככה שאם הזמן אתה מתחיל להמציא סיפורים בראש על מי הם השכנים שלך ומאחר ואסור לדבר אז הדימיון לוקח אותך למקומות רחוקים ואין סוף לאפשרויות. לידי ישב בחור צעיר, בערך בן 30 ובעיני הוא היה האיש הכי מגניב בעולם. הוא היה בחור נאה, תמיד הולך בגב זקוף והוא שידר תחושה של גבר אמיתי. אני זוכר איך כל יום הייתי רואה אותו ומדמיין את היום האחרון של הקורס בו סוף סוף אוכל לדבר איתו ואולי להפוך להיות חבר שלו, ואחרי עשרה ימים של ציפייה, היום הזה סוף סוף הגיע וניגשתי לדבר איתו בפעם הראשונה.

בשנייה שהוא פתח את הפה שמתי לב שחסרה לו שן, או שהיו לי שיניים עקומות, אני לא זוכר בדיוק לצערי, וכמה רגעים אחרי זה שהוא כבר התחיל לדבר, שמתי לב שיש לו קול ממש מוזר, ואחרי שהוא חיבר כמה משפטים כבר הבנתי שהוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר וכך תוך דקה, עשרה ימים של ציפייה ירדו לטימיון.

זה בדרך כלל לא קורה לי עם גברים, אני בדרך כלל לא מקדיש להם יותר מדי תשומת לב. אלו הנשים שבעזרת השתיקה שלהן מצליחות להעלות את השווי שלהן בצורה חסרת פרופורציה. מי מאיתנו לא נתקל מתישהו בחייו במלכת קרח שהסנוביות שלה הופכת אותה לאטרקטיבית הרבה יותר. אבל אני לא באתי לדבר על מלכות קרח, אני מדבר על כל בחורה שאני רואה ברחוב או נתקל בה בסיטואציה כזאת או אחרת. פעם אחר פעם זה קורה לי שאני מתפעל מהיופי של מישהי וחושב שהיא נמצאת כמה ליגות מעלי ואז ברגע שהיא פותח את הפה ומוציאה כמה מילים, כל המיתוס הזה קורס. כמובן שזה לא קורה תמיד וגם המקרה ההפוך קורה בו בחורה נהיית אטרקטיבית הרבה יותר דווקא אחרי שיחה קצרה, אבל זה לא מעניין ולא על זה באתי לדבר.

הבעיה שאני מזהה בתוך כל התופעה הזאת היא שעם99% מהבנות שאני נתקל בהן אני לא אדבר מעולם, וגם אם כן, כנראה שאני רק אחליף איתן כמה מילים ולא אספיק להבין שהן לא באמת מעניינות אותי, אז אני נשאר עם התחושה שהן מדהימות ושאין לי מה להציע להן. אני זוכר את השכנה שלי מהדלת ממול שנראתה לי יפיפיה עד שיום אחד התחלתי לדבר איתה וכשהיא פתחה את הפה שלה גיליתי שיש לה ניבים של ערפד ואז היא כבר נראתה לי קצת פחות אטרקטיבית. כל התופעה הזאת נהיית הרבה יותר גרועה ברשתות החברתיות או באפליקציות ההיכרויות כי הן לוקחות את זה לקצה. הרי זה מאוד פשוט לערוך תמונה וליצור מצג שווא שבו מישהו נראה הרבה יותר טוב בתמונה מאשר במציאות.

אם נוסיף לזה גם את העובדה שבאפליקציות ההיכרות מדברים בעיקר בצ’אטים, אז אפילו אין לנו הזדמנות לשמוע את הקול הצפרדעי של הבן אדם שאותו הכרנו הרגע או לגלות את הניבים האימתניים שלו. אז נוצר מצב שבו אני מעריץ מלא אנשים, בעיקר נשים על פארש. לא מגיע להן בכלל להיות מושא הערצה ומילא זה, אבל ככל שאני מעריץ יותר, אני מנמיך את הערך העצמי שלי שמתאים את עצמו למקומו בהיררכיה. אז נראה שבתור התחלה זה יהיה רעיון טוב לא לשפוט אנשים לפני שהם פותחים את הפה. לא לרעה ובטח ובטח שלא לטובה.